<h1>שבלי הלקט סימן ט'</h1>
<h2>דף כג:</h2>
ואחד קדיש ואחד כל דבר שבקדושה צריך עשרה, דתנן אין פורסין על שמע, פירוש לומר יוצר אור עם הקדושה, ואין עוברין לפני התיבה, ואין נושאין כהנים כפיהן, ואין קורין בתורה, ואין מפטירין בנביא, ואין עושין מעמד ומושב, ואין אומרין ברכת אבלים ותנחומי אבלים וברכת חתנים, ואין מזמנין על המזון בשם, פחות מעשרה. אמר ר' יהושע בן לוי [ברכות מ"ז ע"ב] לעולם ישכים אדם להימנות עם עשרה ראשונים, שאפילו מאה באין אחריו נוטל שכר כנגד כולם. ואמרינן במדרש איכה [פ"ג]. ר' אחא אומ' כל מי שמתפלל עם הציבור תפילתו נשמעת. למה הדבר דומה, לעשרה בני אדם שעשו עטרה למלך ובא עני אחד ונתן חלקו ביניהן. מה המלך אומר. מפני העני הזה איני לובש העטרה. נלבשינה ומה דהיא היא. כך, עשרה בני אדם צדיקים עומדין בבית הכנסת ורשע אחד ביניהן, מה הקב"ה אומר. מפני הרשע הזה איני מקבל את התפילה. נקבלינה ומה דהיא היא. ורבנן אמרין כל מי שהוא מתפלל אחר הציבור מעשיו נפרטין הה"ד (איכה ג', ח') סתם תפילתי, שתם כת', פירוש לשון הפרשה והבדלה, כמו (בראשית ל', מ') וישת לו עדרים לבדו. ונשים ועבדים אינן משלימין לעשרה. וקטן, אם ראוי להשלים לעשרה אם לאו, מצאתי בתשובות הגאונים ז"ל. מעשה היה בימי רבינו יצחק ביר' יהודה זצ"ל שהיתה דליקה בעירו ובא להתפלל ולא נמצאו עימו כי אם תשעה אנשים בני מצוה, והביא קטן אחד וחומש בידו והתפללו. ויש מביאין ראיה מהא דאמרינן בפרקים דר' אליעזר [פ"ח]. ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר. (שמות י"ב, א') מהו לאמר. אמ' לו הקב"ה למשה אמור להן לישראל עד עכשיו היה אצלי סוד העיבור. מיכן ואילך שלכם הוא לעבר את השנה. בשלשה מעברין את השנה כדברי ר' יוסי. ר' אליעזר אומר בעשרה, שנ' (תהלים פ"ב, א') אלהים נצב בעדת אל. ואם נתמעטו העשרה מביאין ספר לפניהן ועושין גורן עגולה לפניהן ולפני אביהן שבשמים, וראש הישיבה מזכיר לפניהן את השם ושומעין את קולו כלשון הזה, וידבר יי' אל משה לאמר. ומעון הדור אין נשמעין מאומה אלא כביכול אינו יכול שלא ישכון כבודו עליהן. וכן השיב רבנו תם זצ"ל. אשר שאלת מהו להשלים קטן למניין עשרה, ומאימתי זמן צירוף השלמתו. נראה בעיניי כי מצטרף הוא אפילו אם אינו יודע למי מברכין ולמי מתפללין, אלא מוטל בעריסה מצטרף לעשרה, מדאמר ר' יהושע בן לוי בפרק שלשה שאכלו [ברכות מ"ז ע"ב] אע"פ שאמרו קטן המוטל בעריסה, דהיינו אינו יודע למי מברכין ולמי מתפללין אין מזמנין עליו, אבל עושין אותו סניף לעשרה, פירוש היינו לברכת הזימון בשם, בעשרה, ולעשרה שמתפללין, משום דבר שבקדושה. וכן עבד אחד משלים. וכן פירש רבנו האיי גאון זצ"ל דקטן עולה למנין עשרה. ובשם רבינו יצחק ביר' שמואל זצ"ל מצאתי קטן וחומש בידו, ראיתי רבינו תם זצ"ל שלא רצה לעשותו סניף לעשרה, ואע"פ שבתשובתו לנדיב ר' שמואל מבארי התיר לו אפילו בלא חומש, הוא בעצמו לא היה רוצה לעשות מעשה אפילו חומש בידו, כי אע"פ שבמקום ה"ר שמשון נוהגין כן, במקומינו לא היה רוצה לעשות, והיה אומר שאינו בשום מקום שייעשה קטן סניף לעשרה על ידי חומש שבידו. רק לענין עיבור שנה מזכיר ספר תורה להשלימה לעשרה, בפרקים דר' אליעזר [פ"ח], דקאמר התם בשלשה מעברין את השנה, ר' אליעזר אומר בעשרה, ואם נתמעטו מביאין ספר תורה ועושין גורן עגולה. ואין מזכיר שם כלל שיהא קטן אוחז ספר תורה בידו להצטרף בין שניהן לעשרה. אלמא משמע דלעניין מילתא דהתם מועיל ספר תורה בלא קטן, ולענין תפילה אשכחן דמסיק תשעה וארון אין מצטרפין, דארון לאו גברא הוא. ואפילו היה בשום מקום לעניין תפילה. אומר אני דדוקא בספר תורה העשוי בגיליון אם כתוב עליה לשון חומש ולא לשון ספר. אבל חומשין שלנו לא היו בימי חכמים כלל. ועל תשובת רבינו תם זצ"ל שהתירם לתפילה כמו לברכת המזון, קשה מבראשית רבא. ולאחר זמן נתקשה בה והגיה בתשובתו, ודחה מה שדחה. ומה שאומר בבראשית רבא. קטן וספר תורה עושין אותו סניף לעשרה, לא מיירי בקטן שספר תורה בידו אלא בקטן בפני עצמו. ואיפשר דלעניין ברכת המזון דווקא, ולא בתפילה, כמו שאומר בבראשית רבא. הדה דאת אמר עושין אותו סניף, לברכת המזון, אבל לקריאת שמע ולתפלה אין עושין אותו סניף. וספר תורה בפני עצמו דומיא דתשעה וארון. ואיפשר דאף לתפילה. והא כדאיתה והא כדאיתה. ולית הילכתא הכי שיצטרף ספר תורה, כדמוכח בתלמוד דידן בארון. וגם בירושלמי [ברכות פ"ז ה"ב] אומר אחר כך. אמר ר' יוסי כמה זמנין אכלית עם חלפתא אבא ועם חביבי ולא זמינו עליי עד שהבאתי שתי שערות. ובספר שבו סדר זרעים ומועד ירושלמי שהיה של רבינו תם כתוב בתחילתו, אמ' ר' יוסי כול' כמו שכתבתיהו. וכמדומה שהוא כתב יד החבר ר' שלמה בן רבינו תם זצ"ל, ואחר סיום הדבר כתב רבינו בכתב ידו הניכר לי. וכן מנהג העולם, ולא כמעשה דרבה ותלמידיו בברכות דאמרינן התם [ברכות מ"ח ע"א] אביי ורבא בר חנין הוו יתבי קמיה דרבה אמר להו למאי מברכינן כול'. ובשם רב נטרונאי גאון זצ"ל מצאתי. אין הלכה כר' יהושע בן לוי ואין אנו עושין כמותו. ועוד, השתא עבד משוחרר שמל ולא טבל אין אנו מזמנין עליו בזימון דרבנן, דתנן נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן, ואמרינן, פשיטא דאין מזמנין, ואמרינן, אצטריך מתני' לעבד שמל ולא טבל, וקא משמע לן כי הא דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן לעולם אינו גר עד שימול ויטבול, לצרפו עם עשרה, [תפלה] דגמרינן לה תוך תוך, דכל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה, מבעיא. ועוד, בפירוש שמענו מרבותינו שאילו (שלשה) שמועות של שלשה שאכלו. כגון תשעה ועבד, תשעה וארון, שנים ושבת, שנים וקטן פורח, וקטן היודע למי מברכין, אינן הלכה ואין אנו עושין מעשה כמותן. וכן מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל שאותן שמשלימין קטן לעשרה ומאחזין בידו ספר תורה לא נראה למורי. ויש להחמיר ולא להקל פן יצא מפינו קדושת השם בלא עשרה, וגבי הזכרת השם בני מצוה בעינן, דהיינו עדה, דאמרינן עד מתי לעדה וגו' יצאו יהושע וכלב. ובמסכת סופרים פרק ט"ו מצאתי. אין קטן עולה למניין ברכו וקדיש וקריאת תורה עד שיהא בן י"ג שנה, ואין בודקין באילו. ובשאילות חלום ששאל הצדיק ר' יעקב ממרוייש זצ"ל מצאתי. שאלתי במקום שאין עשרה להשלים מיניין אם מותר לעשות סניפין מאותן שהגיעו לחינוך, כמו בן עשר ואחת עשרה, מאחר שבני חינוך דרבנן [ותפלה דרבנן] או אסור לעשות כן. והשיבו לי. הקטנים עם הגדולים יוסף יי' עליכם. והנראה בעיניי שאין קטן עולה למניין עשרה. וכן כתב גם רבינו ישעיה זצ"ל ועשרה בני אדם שעומד אחד מהן חוץ לפתח בית הכנסת ותשעה בתוך בית הכנסת אין מצטרפין כמו ששנינו גבי פסח. מן האגף ולפנים כלפנים, מן האגף ולחוץ כלחוץ. פירוש, אגף נקרא כל חלל השער, מקום שהדלת שוקף בו, ואגף עצמו לא ידענו היאך נידון אם כלפנים אם כלחוץ. ואמרינן עלה. אמר רב יהודה אמר רב וכן לתפילה. פירוש שהעומד מן האגף ולחוץ אין מצטרף, מן האגף ולפנים מצטרף. ופליגא דר' יהושע בן לוי, דאמר ר' יהושע בן לוי אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהן שבשמים. ופסק רבינו ישעיה זצ"ל כרב יהודה אמר רב, דהכי אמרינן בפרק כל גגות העיר [עירובין צ"ב ע"א] גבי חצר גדולה שנפרצה לקטנה, תשעה [בגדולה ואחד בקטנה מצטרפין תשעה] בקטנה, ואחד בגדולה אין מצטרפין. פירוש, מפני שהקטנה נמשכת אחר הגדולה ואין הגדולה נמשכת אחר הקטנה. כל שכן הכא דאיכא שער ודלתות, דלא מצטרף מן האגף ולחוץ. ופירש מורי ר' יהודה אחי שיני נר"ו. אגף עצמו לעניין תפילה כלפנים דהא לעניין שבת אמרינן פתח פתוח כלפנים בעניין אסקופה משמשת שתי רשויות. וכל דבר שבקדושה שהתחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומר, דאמרינן בירושלמי דמגילה מכיון דתנינן אין פורסין על שמע ליידא מי לא תנינן אין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה, לכן צריכה כהדה דתנינן אין פורסין על שמע פחות מעשרה, התחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומר. אין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה, התחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומר. אין קורין בתורה פחות מעשרה, התחילו בעשרה והלכו מקצתן גומר, ועל כולן הוא אומר (ישעיה א', כ"ח) ועוזבי יי' יכלו. הא למדת שאם התחילו בעשרה ויצא אחד מהן גומר. וכן כתב רבינו נסים זצ"ל במגילת סתרים. ומשמע לשון הירושלמי שאם התחילו ביוצר אור בעשרה ויצאו מקצתן גומר, ואומר קדושה עד גאל ישראל, אבל אינו מתחיל להסדיר שמונה עשרה בקול ולומר עוד הקדושה, ועל כן הפסיק וחילק ביניהן, אין פורסין על שמע פחות מעשרה התחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומר, דווקא מה שהתחיל גומר, אבל אין עוברין לפני התיבה להתחיל י"ח בפחות מעשרה, דכל חדא מצוה באנפי נפשה היא התחילו בעשרה ויצאו מקצתן גומר. כלל הדבר. גומר קדיש, או קדושה, או קריאת התורה, או הפטרה, שהתחילו מתחילה בעשרה, אבל אין מתחילין בדבר אחר עד שיהיו עשרה.
